<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ישמעאל איש כפר ימא</h1>
<h2>דף נז:</h2>
אבל (שישית) [שמינית] ושביעית אינו יכול להיות [כמו] השרשה אחת, דפירות אינן ראוין ליאסר כי עבר זמן האיסור, ואין השרשה גורמת אלא הזמן גורם. ומעשר נמי דמייתי עלה, הדיגון גורם. ומשום דלא דמי לבצל דשמעתין לא אשגח רבי יצחק נפחא לאהדוריה לרבי ירמיה [נדרים נ"ז ע"ב]. והאי דאמרי ליה תיהוי תיובתא דרבי יוחנן ורבי יונתן [שם נ"ח ע"ב], הכי פירושו את"ל דאיפשט פשיטא ליה דב' זריעות נינהו ותוספת הוי היתר ואפילו הכי לא מיבטל, כסברת רבי ירמיה דאמר ליה רבי יצחק נפחא, הוי תיובתייהו דרבי יוחנן ורבי יונתן.
שביעית איסורה על ידי קרקע, ולא דמי לערלה וכלאי הכרם, דאילו ערלה וכלאי הכרם נטיעה וזקינה העומדת אצלה הילדה אסורה והזקינה מותרת. וכן כלאי הכרם שאין בתוכו זרעים יעמוד בצורתו ולא יאסר. ואילו היה איסורו על ידי קרקע אידי ואידי היה להם [ליאסר], כמו שביעית כל הגדל על גבי קרקע דבר שנוהג בו שביעית נאסר. וכן כל הנזרע על גבי קרקע שנוהג בו מעשר נעשה טבל, (במין) [ובענין] אחר לא ימצא בהם היתר ואיסור כזה כמו בערלה וכלאי הכרם.
ליטרא מעשר טבל. מעשר ראשון קודם שהופרש הימנו תרומת מעשר קרוי "מעשר טבל". וזה לשון תוספתא תרומות [פ"ח ה"ד] ליטרא מעשר ראשון שנטעה והרי הוא כעשר ליטרין חייבת בתרומה במעשר ראשון ובמעשר שני, [ובמעשר ראשון] שבה עושה תרומת מעשר על מעשר ראשון שנוטע. כשיפריש ליטרא מאותן עשר ליטרין למעשר ראשון. תשעה חלקים מליטרא שהפריש לפטור הטבל שניתוסף. וחלק העשירי הוא מעשר ראשון של ליטרא הראשונה. ומפריש אותה ליטרא שני עישורין, היינו חומש ליטרא. עישור אחד על ליטרא מעשר ראשון עיקר הטבל. ועישור על מעשר ראשון של תוספת. ובכל דהו פטרה תחילה מתרומה גדולה. ובמה שיש בספרים [נדרים נ"ח ע"ב] ואותה ליטרא מעשר עליה לפי חשבון במקום אחר. פירוש ממקום (אחר) [אחד]. והיינו דתניא על מעשר ממעשר ראשון של תוספת, כמו שפירשנו שנוטל שני עישורין ממנו. ומשום דלא אפשר להפריש מטבל הניטע דאינה ניכרת קורא אותה ממקום אחר. והיינו דתניא "על מעשר ראשון שניטע", ליטרא בצל הראשון של מעשר ראשון שניטע. אלמא דליטרא ראשון אינה בטילה, דאי היתה בטילה הוה ליה למימר מתעשרת לפי כולה.
מעשר דיגון הוא (דקדים) [דגרים] ליה [נדרים נ"ט ע"א]. דבמחובר לקרקע אין נוהג בו דין טבל ואינו מתחייב במעשר עד שיתמרח בכרי. אבל האי לא מצי לשנויי שאני טבל שיש לו מתירין [משום] הכי לא בטל, דאין גידולי היתר מעלין את האיסור, ואפילו הכי אמרינן הואיל ואיסורן על ידי קרקע מה [לי] יש לו מתירין מה [לי] אין לו מתירין, בין כך ובין כך לא היה לו להיות בטל על ידי גידולי היתר, אם לא מטעם דהואיל ואיסורו על ידי קרקע. ועל כרחיך רבי אמי נמי אית ליה האי שינויא. דלא תקשי מעשר טבל משביעית.
מותיב רמי בר חמא קונם פירות האילן עלי וכו'. אבל בדבר שאין זרעו כלה אסור בגידולי גידוליהן. וקשיא לרבי יצחק נפחא דפשט מתרומה דגידולי היתר מעלין את האיסור. לבתר דמסיק לפשיטותא דמהדר לעיל שאני קונמות וכו'. והרי תרומה, פירוש שבאת ממנה דגידולי היתר מעלין את האיסור. מצי נמי לאיתשולי עלה דתנן סאה תרומה, הא למאה תעלה. לא הוה צריך לאתויי הא מתניתא, דהא איהו אמר בהדיא בצל של תרומה שנטעו ורבו גידוליו על עיקרו מותר. תו בהא ברייתא דלעיל דרבי שמעון תני בהדיא וכל דבר שאין לו מתירין כגון תרומה וכו'. ותו מתניתין דתרומה תני בהדיא סאה תרומה שנפלה למאה חולין תעלה, לא הוה צריך למידק הא למאה תעלה, אלא משום סיפא נקט להא דמוכח מינה דלאו בתרומה ביד כהן עסקינן. אבל כל הנך הוה מצי למידחי בתרומה ביד כהן.
תירקב. בגמרא בפ"ה דתרומות [ה"א], ניחא טהורין ירקבו. פירוש שאסור להפסיד תרומה טהורה בידים. טמאים ידלקו, פירוש ואמאי תירקב. ומסיק משום תקלה. בתרומה ביד כהן עסקינן. הבעלים אינם יכולים לישאל על דבר שיצא מרשותם. ותו כיון דהדרה לטיבלה ולא ידע כהן, אתי ביה כהן לידי תקלה דאכל טבלים. וכהן נמי לא מצי מתשיל עלה, דאיהו לא קרא עליה שם.
מוכר לכהן תרומה. והלא ביד כהן היא. היינו דקתני סיפא לימכר לכהן חוץ מדמי אותה [סאה]. בתמיה, והלא ירש אותה סאה מבית אבי אמו כהן ועל מה לא ימכרנה אפילו בלא תערובת דהא לא חזיא ליה. ולקמן [נדרים ס' ע"א] מותבינן לרבי ינאי מגידולי תרומה תרומה, ומוקמינן לרבי ינאי בגידולי גידולין דמותרין אפילו בדבר שאין זרעו כלה. דאם (בכל) [גידולי] היתר מבטלין האיסור אלמא דגידולין מבטלין העיקר אפילו לקולא, כל שכן שגידולי [איסור] יבטלו עיקר (על) [של] היתר.
היתר שבהן להיכן הלך. הא חזינן גבי ליטרא טבל מעשר דאינה מתעשרת לפי כולה. על תוספת קתני דאסור. אבל העיקר עומד בהיתירו. דדוקא גידולי היתר דשביעית מבטלין העיקר, הואיל ואיסורו על ידי קרקע. (דאין) היתרו על ידי קרקע, בטילתו על ידי קרקע. אבל ההיתר הואיל ואין זרעו כלה אינו בטל על ידי קרקע, דאין היתרו על ידי קרקע.
אי הכי מאי אתא רשב"ג למימר [דתניא רשב"ג אומר] הגדל בחיוב חייב. לא ידעתי מקומה (אין) [היכן]. צריך לפרש דקאי אההיא אם היו עלין שלהן ירוקין אסורין. אבל הכא דקא טרח, קס"ד קטרח שהוציאה לזריעה לא אחמור רבנן ובטל. אבל שביעית דירדו עליהן גשמים וצמחו בלא זריעה לא מיחזי דזריעתו מבטלתו. והרי מעשר טבל דקטרח לזרעו, ואפילו הכי אין זריעתו מבטלתו. שאני גבי מעשר [דאמר קרא] עשר תעשר את כל תבואת זרעך, חייב לעשר שיזרע היתירא וטירחא בכה"ג דקטרח דמוציא דבר היתר לזריעה זריעתו מבטלתו. אבל מעשר טבל זרע איסורא האיסור עומד באיסורו.
דבר שאין זרעו כלה גידולי גידוליו אסורין, וכל שכן גידולי תרומה שהחמירו רבנן אפילו בדבר שזרעו כלה, [דגידולי] (ד)גידוליו אסורין. דגבי טבל מותרין בדבר [שזרעו כלה אבל בדבר] שאין זרעו כלה גבי טבל גידולי גידוליו אסורין [כ"ש] דליתסרו גבי תרומה. ריבוייא דרבו גידוליו על עיקרו מותר קמ"ל, כלומר היא גופא קמ"ל דלא פלוג רבנן לענין תרומה בין דבר שזרעו כלה לדבר שאין זרעו כלה. דגידולין אסורין גזירה משום תרומה טמאה ביד כהן [שבת ט"ז ע"ב]. וכולי האי לא משהי לה למיטרח בגידולי גידולין. ומה שהחמירו בטבל, משום דהוי ליה דבר שיש לו מתירין.
ורבי ינאי פליג אדרבי שמואל בר אבדימי. דגרסינן בגמרא דפ"ט דתרומות [ה"ב], גידולי גידולין אסורין, עד היכן רבי יעקב בר אידי בשם רבי יונתן עד שלש גרנות, שיזרענו שלש פעמים, גידולין הרביעיים מותרים. כל עקירה מן הקרקע קורא גורן אחד. רבי שמואל בר אבדימי בעי קומי רבי מנא בתרומה עד כמה אמר ליה עשו גורן רביעית כגורן הראשונה [מה גורן ראשונה] דבר שזרעו כלה בתרומה אסור בטבל מותר אף גורן רביעית בדבר שזרעו כלה בתרומה אסור ובטבל מותר. פירוש ריבוייא דרבו גידולין, מה שיגדלו הגידולין מותר. כדגרסינן התם בגמרא פ"ז [ירושלמי תרומות ה"ג] רבי חנניה תורניאה בשם רבי ינאי בצל של תרומה שעקרו ושתלו מכיון שרבו עליו החדש מותר. והיינו גידולי גידולין.
